גזר דין בתיק ת"פ 242/03

1.         הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית (להלן - " כתב האישום") וזאת במסגרת הסדר טיעון.

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם כדלקמן:

הנאשם 1 הורשע במספר עבירות של לקיחת שוחד - עבירות לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " החוק"), בעבירה של ניסיון ללקיחת שוחד - עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק, בצירוף סעיף 25 לחוק, במספר עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה - עבירות לפי סעיף 280 לחוק ובשתי עבירות של הטרדה באמצעות מכשיר בזק - עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

הנאשם 2 הורשע בשתי עבירות של תיווך לשוחד - עבירות לפי סעיף 295 לחוק.

כתב האישום

2.         על-פי עובדות כתב האישום נאשם 1 עבד כאחראי משמרת של צוות מאבטחים בלשכת מנהל האוכלוסין בירושלים (להלן - " הלשכה"). הנאשם היה עובד של חברת "מיקוד" אשר משרד הפנים שכר את שרותיה לאבטח את הלשכה. הנאשם 1היה כפוף להוראות קצין הביטחון של משרד הפנים ומנהל הלשכה.

לנאשם 2 יש משרד הממוקם בסמוך ללשכה, שבו הוא מדפיס בקשות שונות ומצלם תצלומי דרכון עבור ציבור הפונים ללשכה.

3.         עקב מגבלות שונות, נוצר בכניסה ללשכה, לחץ יום יומי כבד מאוד של פונים רבים, שרק חלקם זכה לקבל את השירות מהלשכה. לחץ זה התבטא בכך שמאות הפונים נאלצו להמתין שעות רבות ברחוב, מחוץ ללשכה, מתחת לכיפת השמים.

4.         מאחר והיו חשדות לניצול מצב דברים זה ללקיחת שוחד, קבע מנהל הלשכה כי המאבטחים לא יורשו לחלק מספרים ולקבוע מי יכנס ללשכה ויתרכזו בבדיקה ביטחונית בלבד, וכי רק פקידי הלשכה יחלקו את מספרי התורים. על מאבטחי הלשכה הוטלה המשימה לעמוד בסמוך לשער הלשכה, כדי לבדוק את הנכנסים בדיקה ביטחונית, שלאחריה עלו הפונים לבניין הלשכה ושם קיבלו שירות מפקידי הלשכה.

5.         נאשם 1 ניצל את תפקידו וסמכותו בלשכה ואת המציאות העגומה של התורים שהתארכו בכניסה ללשכה, בכך שדאג לקצר תורים לפונים ללשכה, תמורת קבלת שוחד ובכך שביצע עבירות נוספות, חלקן תוך שיתוף פעולה עם הנאשם 2 ואחרים.

6.         על פי האישום הראשון, קשרו הנאשמים ואדם נוסף שעבד גם הוא כמאבטח בלשכה, קשר לפיו ינצלו הנאשם 1 והמאבטח הנוסף את תפקידם כמאבטחים ויכניסו ללשכה פונים ללא תור אותם יפנה אליהם הנאשם 2, בתמורה לקבלת סך של 500 ש"ח לכל אדם שיופנה כאמור, והסכום האמור יתחלק בין שלושתם.

במהלך החודשים שלאחר קשירת הקשר, בעשרות מקרים שונים, מימשו הנאשמים והמאבטח הנוסף את הקשר שקשרו. הנאשם 2 פנה לאנשים שהגיעו לחנותו ואמר להם כי תמורת סכומי כסף שנעו בין 500 ש"ח ל- 700 ש"ח, הוא ידאג להכניסם ללשכה ללא תור. לאחר שהנאשם 2 קיבל תשלום, הוא מסר את שם הפונה לנאשם 1 או למאבטח הנוסף, ואלה דאגו להכניסו ללשכה תוך זמן קצר. לאחר הכנסת הפונים לבניין הלשכה, נתן הנאשם 1 לפונים מספרים, אותם נטל ללא רשות מפקידים, או העבירם לטיפול לפקידים איתם היה מיודד.

בדרך זו במהלך התקופה, מקשירת הקשר ועד למעצר הנאשמים ביום 13.8.03, הכניסו ללשכה הנאשם 1 והמאבטח הנוסף עשרות אנשים, אשר את שמותיהם העביר נאשם 2 אליהם ובתמורה קיבל כל אחד מהשלושה, סך של 15,000 ש"ח לפחות.

7.         על פי עובדות האישום השני, הגיעה שוטרת סמויה (להלן - " הסוכנת") למשרדו של הנאשם 2 והציגה עצמה כאחת מהממתינים באותו יום בתור ללשכה, אשר לא זכו להיכנס. הסוכנת ביקשה את עזרתו של נאשם 2 וזה אמר לה שיוכל לסדר לה תור בתמורה לקבלת 500 ש"ח. הסוכנת אמרה לנאשם 2 שהסכום שביקש גבוה מידי וביקשה שיוריד את המחיר. הנאשם 2 אמר כי ינסה לפנות למאבטחים ואם תסכים "לצאת" איתם לפגישה מינית, יוכל לסדר לה תור בלי לשלם בכלל. הנאשם 2 הראה לסוכנת את המאבטחים שעמדו בכניסה ללשכה והיא הביעה את הסכמתה. לאחר מכן התקשר נאשם 2 לנאשם 1 ושוחח איתו. הסוכנת דיברה גם היא עם נאשם 1, שהציג עצמו בשם "אבי" ואמר לה כי הוא מעוניין "לצאת איתה באותו יום בשעה 19:00". במהלך השיחה אמר הנאשם 2 לסוכנת, כי אם לא ירצה בה המאבטח, יהיה הוא מוכן לשכב איתה ולשלם לה 500 ש"ח. לאחר מכן ניסה נאשם 2 לגעת בסוכנת, אך הסוכנת דחפה את ידו. לאחר שיחת הטלפון, הגיע נאשם 1 למשרדו של הנאשם 2 כדי לראות אם הסוכנת מוצאת חן בעיניו. נאשם 1 הביט במתלוננת ויצא מהמשרד. נאשם 2 התקשר שוב לנאשם 1. בשיחה אמר הנאשם 1 לנאשם 2 כי הסוכנת "מתאימה לו" וביקש לפגוש אותה מייד ליד רכבו, אשר חנה ליד בניין הקונסוליה האמריקאית. נאשם 1 ביקש מהמאבטח הנוסף את מפתחות דירתו. לאחר כרבע שעה פגש הנאשם 1 את הסוכנת ליד רכבו והשניים נסעו משם לדירת המאבטח הנוסף. במהלך הנסיעה ובשיחות הטלפון המקדימות, הבהירה הסוכנת לנאשם 1 כי היא נשואה ואם לילד וכי הסכמתה לשכב איתו, היא רק כדי שיעזור לה לקבל תור. הסוכנת ביקשה מנאשם 1 שישמור את העניין בסוד וכי היא חוששת שירמה אותה וישכב איתה בלי לסדר לה את התור בתמורה. הנאשם 1 אמר לסוכנת כי "אין לה מה לדאוג". במהלך הנסיעה הרגיע הנאשם 1 את הסוכנת ואמר לה כי אם היא מפחדת, הוא מוכן להכניס אותה מחר ללשכה ללא תור גם בלי לשכב איתה והבטיח לה כי יעמוד בהתחייבותו. נאשם 1 והסוכנת הגיעו לבניין בו נמצאת הדירה של המאבטח הנוסף ועלו במדרגות אל הדירה. כשהגיעו לפתח הדירה, נעצר הנאשם 1 על ידי המשטרה.

8.         באישום השלישי, המיוחס רק לנאשם 1, נאמר כי במספר מקרים נוספים ניצל נאשם 1 את מעמדו ואת תפקידו בלשכה, על מנת להכניס אנשים ונשים ללשכה, מבלי להמתין בתור. נאשם 1 הכניס את אותם אנשים בתמורה לטובות הנאה שונות או לבקשת חברים ושוטרים, עמיתים לעבודה.

בשני מקרים אחרים הכניס הנאשם 1 נשים, אשר עמדו בתור ומצאו חן בעיניו, וביקש מהן את מספר הטלפון שלהן. מאחת הנשים ביקש את מספר הטלפון בעת שהמתינה לקבלת שירות בתוך הלשכה והאישה, שחששה לסרב לנאשם, נענתה לו.

במקרה אחר ביקש הנאשם את מספר הטלפון בעת שהכניס את האישה. האישה אמרה לנאשם 1 שתתן לו את המספר רק לאחר שתצא וכשיצאה, מסרה לנאשם מספר טלפון שגוי. הנאשם התקשר לאותן נשים במשך מספר ימים, הטריד אותן בשיחות טלפון והציע להן לפגוש אותו על מנת לקיים איתו קשר אינטימי.

הנאשם 1 חדל להתקשר במקרה אחד, רק לאחר שהאישה החליפה את מספר הטלפון ובמקרה האחר, לאחר שהאישה דרשה בתוקף שיפסיק להתקשר אליה. במקרה נוסף סילק הנאשם אדם שחיכה שעות בתור ללשכה לאחר שהעיר לו על כך שקיצר תורים לאנשים אחרים. במועד אחר מנע נאשם 1 את כניסתה ללשכה של אחת מהנשים הנזכרות לעיל, רק בגלל שדחתה את חיזוריו.

תסקירי שירות המבחן